שני הפסוקים שטבעו בים סוף

בני ישראל נכנסו לים, הים נקרע 

המצרים רדפו אחריהם ומיד - נסגר עליהם הים!!

נכון זה הסיפור של קריעת ים סוף? 

ובכן בחומש שמות (י"ד כ"ד-כ"ה) מתוארת התרחשות שמשום מה נוהגים לדלג עליה כשמספרים את הסיפור. 

נכון, אלו פסוקים לא כל כך קלים לפירוש והבנה - האם זו סיבה למחוק אותם? 

טוב, על מה אני מדבר:

"וַיְהִי, בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן; וַיָּהָם, אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.  וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ, בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כִּי ה', נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם "

"

איך להבין את הפסוקים האלו? 

מה באמת התרחש  באותו שלב?

להלן הצעה לתיאור ההתרחשות: 

----- 

המצרים, להוטים לרדוף אחרי בני ישראל ואחרי לילה של חניה מאחוריהם, ראו את השביל היבש שנפתח לרווחה. 

"אם בני ישראל עוברים בתוך הים כמו ביבשה - גם אנחנו יכולים!" אמרו זה לזה המצרים ונכנסו גם הם אל השביל היבש. 

המרדף הארוך של חיילי המצרים אחרי העבדים הבורחים המשיך אל תוך הים. הסוסים והמרכבות שעטו אל תוך השביל ובני ישראל ראו אותם מתקרבים מרחוק. 

לפתע התחילו לקרות דברים מוזרים - גלגלי המרכבות החלו להתפרק, הסוסים החלו לקפוץ ולצהול בשגעון. 

המרדף של הצבא המצרי המסודר הפך לבלאגן אחד גדול. 

פתאום המצרים הבינו. 

"זה ה' שנלחם בשביל בני ישראל" חשבו לעצמם "אין לנו שום סיכוי - עלינו לברוח תכף ומיד." 

"אחורה פנה! " פקדו המפקדים על חייליהם.  הפרשים הפנו את סוסיהם לאחור והצבא המצרי החל לסגת בחזרה אל החוף. 

עכשיו הגיע העת להעניש את המצרים הרשעים. 

"הרם את מטך לכיוון הים, והמים שעמדו בשביל בני ישראל - ישובו למקומם על המצרים הרשעים" ציווה ה' על משה. 

משה הרים את מטהו כמו שנצטווה והים נסגר על המצרים. 

----

הפיסקה שלעיל או משהו דומה לה, תהיה בעזרת ה' חלק מהסיפור של למען תספר כאשר ייכתב. 

נכון לעכשיו, יצא לאור החלק הראשון של ספר שמות יוֹצְאִים בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל  

בעזרת ה' גם לסיפור קריעת ים סוף נגיע.

חג שמח!