הנה הגיע לסיומו חומש ויקרא. החומש הכי פחות סיפורי בתורה.
בשבת שעברה , פרשת בהר, סיפרתי לילדי על יהושפט וחנניה שגרו בנחת כל אחד בנחלת אבותיו מדורי דורות.
לשניהם קרה מקרה. הם חיפשו וחיפשו עבודה אך לא מצאו (ותודה לשמשון מאבא ליום אחד על ההשראה) עד שנאלצו למכור את נחלת אבותיהם לאיש זר
כל קנואחד מהם קנה פחיות וגמל בכסף שהוא קיבל והתחיל לעשות עסקים.
את הפחיות מכרו וקנו עוד ומכרו ועל הגמל עשו לילדי השכונה סיבובים מה שכמובן הפך כל אחד מהם לאהוב הילדים בשכונתו.
כך התפרנסו יהושפט וחנניה בנחת.
מכאן הסיפור של כל אחד מהם מתחיל להשתנות.
יהושפט התפרנס מעסקי הפחיות והביא פרנסה אל ביתו בעזרת סיורי הגמלים שערך. היה לו כל מה שהיה צריך חוץ מדבר אחד. הוא המשיך להתגעגע לנחלת אבותיו אך לא יכול היה לרכשה בחזרה.
אחרי שעברו כך וכך שנים הגיעה שנת היובל. כולם שמעו את קול השופר החזק ביום כיפור של אותה השנה.
יהושפט המאושר חזר לנחלת אבותיו, הקריא ליושבי הבית הצדיקים את הפסוקים מפרשת השבוע וקבל מהם בחזרה את ביתו.
הסיפור של חנניה היה שונה.
כשהוא מכר את הפחיות - הלקוחות היו כל כך מרוצים שהזמינו ממנו אלפי פחיות.
הילדים שרכבו על הגמל של חנניה כל כך נהנו עד שהם הזמינו עוד ועוד חברים. העסקים של חנניה פרחו.
לאחר שנים אחדות חנניה היה כבר קצת עשיר הוא בדק ומצא שיש לו מספיק כסף כדי לקנות את הבית שלו בחזרה. לא היה מאושר ממנו באותו הזמן.
חנניה עשה את החשבון כמה שנים כבר עברו מאז שנאלץ למכור את ביתו, כמה נותרו עד היובל וכמה כסף עליו לשלם. כשהגיע לביתו ולנחלת אבותיו הוא קנה אותה בחזרה לפי החשבון.
זה פחות או יותר מה שסיפרתי לילדים שלי עם כל מיני תוספות משעשעות מהחיים האישיים שלהם.
סיפור זה הוא דוגמה לאיך אפשר ללמד ילדים פרטים של מצוה חביבה שכאשר קוראים אותם כרצף כללים עשויים להיות משעממים.
בהצלחה!!